<h1>ספר הפרדס — שער שני</h1>
<h2>דף צה:</h2>
יין שהקריס, פירוש יין שקורין בעל"ז מודט אין מברכין עליו אלא שהכל, דגרסינן בפרק כיצד מברכין על הפת שעיפשה ועל היין שהקריס אומר עליו שהכל, ודוקא כשהקריס הרבה שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח. אבל רבינו מאיר ז"ל פי' יין שהקריס איגרא בלע"ז, כגון דריחיה חמרא וטעמיה חלא מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות, אבל ריחיה חלא וטעמיה חמרא קיימא לן כר' יוחנן בפרק המוכר פירות דאמר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא, וכן פסק הרב ר' שמואל ב"ר מאיר ז"ל, ומברך עליו בורא פרי הגפן ע"כ.
<h2>דף צו:</h2>
תוספתא דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות מברכין עליהן כדרך שמברכין על המורייס ע"כ, וכתב הרשב"א ז"ל דמכל מקום לדברי כלם בדבש הזב מעצמו מן [התמרים] שאין מברכין עליהן אלא שהכל. אלא שלא כתב כן מרנא ורבנא האי גאון ז"ל שכתב בשם הגאונים ז"ל דהא דמר בר רב אשי דוקא בששרה התמרים במים ובשלם כי האי גוונא הווי זיעה בעלמא ואזוקי מזיק ליה, אבל אם זבו התמרים מעצמם הדבש בלא בישול, פרי גמור הוא וראוי לברך עליו בורא פרי העץ, שהכתוב קראו דבש כדכתיב ארץ זבת חלב ודבש והיינו דבש תמרים, והמפרשים אחרונים ז"ל מודים לו בדבש תמרים בלבד, וכן עיקר אע"פ שהדברים מתמיהין כפי הגמרא ודוק.
מיא דסלקא, פירוש מי(ני) תרדין שבשלן בקדרה מברכין עליהן כמו על התרדין עצמן, דגרסינן בפרק כיצד מברכין אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא מיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי, וכן דשבתא שקורין בערבי שבת ובלע"ז אני"ט בעי רב פפא בגמרא אי הוי כשבתא או לא, ופרישנא והוי כשבתא, הילכך מברכינן עלייהו בורא פרי האדמה. ואם תאמר בשכר של שעורים דקיימא לן דמברכינן עליו שהכל אמאי לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה כמו על השעורים עצמן, וכי תימא מפני שנשתנו, מכל מקום לעלויא אשתנו, תירץ הרב ר' יונה ז"ל דלא דמי למי שלקות דדרך העולם לאכול בהן פת כמו עם השלקות עצמן, ולפיכך הן כשלקות, אבל שכר אינו עשוי אלא לשתייה ויצא מתורת מה שהיה קודם לכן, ועוד תירץ שכיון דשערי אית להו עילויא אחרינא דעבדין מיניהו פת ועכשיו כיון שעשו ממנו שכר ירדו מגדולתן ואין מברכין עליהן אלא שהכל. וכן אותן מיני כותחין שאנו עושין ומשימין בו פת, כתבו בתוספות איברא דמברכין עליו שהכל נהיה בדברו, ואע"ג דיש בהן כזית לחם בכדי אכילת פרס לא מברכינן עליה אלא שהכל נהיה בדברו.
<h2>דף צז.</h2>
ואם נתן מים לתוך השמרים או לתוך הפורצנין הנקרא תמד מברך עליהם שהכל ואע"פ שיש בהן טעם יין, דגרסינן בפרק המוכר פירות בעא מיניה רב נחמן מרבי חייא (ואמר) שמרים שיש בהם טעם יין מהו, אמר ליה מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא, והני מילי אם נתן שלשה מדות של מים והוציא שלשה, אבל אם נתן שלשה והוציא ארבעה מברך בורא פרי הגפן כדינו, דגרסינן התם שמרי יין מברכין עליהם שהכל, אחרים אומרים שמרים שיש להם טעם יין מברכין עליהם בורא פרי הגפן, ואסיק רבא התם דהיכא דרמא תלתא ואתא ארבעה כולי עלמא לא פליגי דחמרא מעליא הוא, דאזיל רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא, כי פליגי דרמא תלת ואתא תלתא ופלגא, והילכתא כאחרים. והא דאמרינן אם נתן שלשה והוציא [שלשה] דאינו מברך אלא שהכל, הני מילי כשסחט הפורצנין או השמרים עד שיצא כל המשקה שבו, אבל אם לא סחטן אלא שיצא המשקה מאיליו, אע"פ שלא יצא יותר מהמים שנתן מברך עליו בורא פרי הגפן, כן ראיתי כתוב לקצת המפרשים ז"ל ויש מי שאומרים שלא נאמרו דברים הללו אלא בימיהם שהיו עוצרין הפורצנין בגתות והיה יוצא מהן כל המים הנתנין בהם, והילכך אם נתן שלשה ולא יצא ארבעה בידוע שלא היה שם יין כלל, והטעם הנמצא בו אינו אלא קיוהא בעלמא, אבל הפורצנין שלנו שדרכנו לדרוך ברגל ואינן עוצרין היטב אפילו לא הוציא אלא כמדת המים שנתן שם יין גמור הוא, שלפעמים אנו רואין שאין יוצא אפילו כפי המדה שנתנו בהן לפי שהפורצנין בולעין המים ויוצא היין, הילכך מברכין עליו בופה"ג, אבל הרב ר' יונה ז"ל כתב דהא דאמרינן אם נתן שלשה והוציא ארבעה דמברך עליו בורא פרי הגפן דוקא בימיהם שהיה היין חזק מאד, אבל אנן אפילו הוציא ארבעה אינו מברך עליו בורא פרי הגפן, ומפני זה השמיטה הרב אלפאסי ז"ל, ואני כבר כתבתי למעלה דענין זה לפי דעתי הכל תלוי כפי היין או כפי המקום או כפי השותה.
יין שקורין אותו בלע"ז פימינט נסתפקתי אם מברכין עליו בורא פרי הגפן, דכיון דאינו ראוי לנסך על גבי המזבח אימא דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן. ואחר כך מצאתי און לי, דמצאתי בירושלמי דפרק ערבי פסחים דשאיל מהו לצאת ביין קונדיטון, פירוש לגבי ארבעה כוסות של פסח, ופריק דיוצאין בו, אלמא יין גמור הוא, אבל ראיתי לר"ם ב"ן ז"ל שכתב לגבי יין נסך שקונדיטון (איבו) [אין בו] משום יין נסך ומשום הכי מותר לשתותו עם הגוי ביחד, והביא ראיה מדאמרי' בירושלמי ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גלוי ולא משום יין נסך [ר' סימון מפרש החד קונדיטון אלמא קונדיטון] אין בו משום יין נסך וכיון שאין בו משום יין נסך (היא רך) [היאך] נברך עליו בורא פרי הגפן, אלא שכתב הרב ז"ל שאין להתירו אלא שיהיו בו פלפלין הרבה על חד לתלתא פלפלין, הלכך הקונדיטון שלנו שאין משימין בו אלא מעט סמנין, נראה שמברכין עליו בורא פרי הגפן. אי נמי נוכל לומר דההיא דארבע כוסות מיירי כשלא נתבשל, ופירוש קונדיטון בלשון יון קורין ליין שמשימין בו דבש ופלפלין ומיני בשמים קורין אותו קונדיטון כדמוכח במדרש דפרשת החודש השלישי נמשלה תורה לקונדיטון, מה קונדיטון זה יש בו יין דבש ופלפלין אף דברי תורה כך, ובסמוך אאריך בו יותר בסייעתא דשמייא, כנ"ל. יין שקורין בלע"ז אלפשיו"ר שמשימין בו מיני בשמים, נראה לי דהא דינא דלעיל דמאי שנא.
יין מבושל ראיתי כתוב דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן דתנן גבי ניסוך אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול. אבל כתב רבינו יצחק אבן גיאת ז"ל יין שנתבשל אפילו מעט או שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ויש מי שכתב שאינו נכון דלא גרע מקונדיטון, וכן כתב רב נטרונאי גאון ז"ל יין מבושל בין חסר מעט בין חסר הרבה נשתנה לגריעותא ואין בו משום יין נסך ומברכין עליו שהכל, עד כאן. כל שכן שיהיה נראה לי דאותו משקה שעושין שסוחטין את הענבים ומבשלים אותו עד מאד שקורין בלע"ז ארוף שאין מברכין עליו אלא שהכל לדעת הגאון ז"ל, וגם כן אותו פימינט שלנו שמבשלין אותו עם דבש לפי סברת הרב ז"ל אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואל תקשני מקונדיטון שאמרתי למעלה, דנוכל לומר שהם לא היו מבשלין אותו כלל אלא שמשימין בו הבשמים לבד. אבל מכל מקום נראה לי שאם אין מבשלין אותו אלא שמשימין אותו על האור כדי לערב הבשמים יפה כמו שיש קצת אנשים שנוהגין כן דמברכין עליו בורא פרי הגפן, לפי שאינו נקרא מבושל עד שירתיח, כן כתב הראב"ד ז"ל בשם הגאונים ז"ל. ואיכא מאן דאמר דאינו קרוי מבושל עד שיחסר מן המדה שהיתה קודם, וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל, והביא ראיה מן הירושלמי, דגרסינן במסכת תרומות פרק י"א אין מבשלין יין תרומה מפני שממעיטו ממדתו. ומיהו עדיין נסתפקתי בענין שהרי כתב הגאון ז"ל דאם משימין בו דבש שאין מברכין עליו בורא פרי הגפן ומנהגנו עתה לשים בו דבש, אבל רבינו יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל כתב דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן דאשתני לעלויא ומקדשין עליו, וכן כתב רת"ם ז"ל, והביאו ראיה מדתנן בפרק בתרא דמסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא לכולי עלמא עלויי מעליה ונכון הוא, וכן כתב השר של קוצי זצ"ל.
<h2>דף צז:</h2>
מי שרוצה לשתות יין מברך עליו בתחילה בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, דגרסי' בריש פ' כיצד מברכין על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ואמרינן עלה בגמ' משום דאשתני לעילויא, וכיון דאשתני לעילויא אשתני לברכה, ואם תאמר והלא יין אינו נקרא פרי אלא משקה כדאמרינן במסכת בכורים מראשית כל פרי האדמה פרי אתה מביא לבכורים ואי אתה מביא משקה לבכורים, וא"כ למה מברכין עליו בורא פרי הגפן, יש לתרץ דיין נקרא פרי מגזירה שוה דפרי פרי מערלה, כדאמרינן במסכת ערלה אין (סופקין) [סופגין] משום ערלה אלא על היוצא מן הענבים ומן הזיתים, וכיון דלגבי ערלה נקרא פרי לגבי ברכה נמי נקרא פרי. (כדאמרינן) [ואמרינן] במסכת ברכות ריש פרק כיצד מברכין מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, (ו)אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרין שירה אלא על היין, ויש מי שהקשה והלא על כמה דברים אומרים הלל ושירה כשהיו באים במלחמה כדאיתא בדברי הימים בעניין יהושפט מלך יהודה, וכן בארבעה עשר בניסן כשהיו שוחטין הפסח, ותרצו בתוספות דהכי קאמר מנין שאין אומרין שירה בשום עניין של מזבח כגון זריקת דמים והקטרה ונסוך המים אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן, ואמרו בהגדה תשע מאות ושש עשרה מיני ענבים נבראו כמנין תירוש וכולן לקו בחטאו של אדם הראשון ומשום חשיבות הגפן אנו מברכין עליו בורא פרי הגפן שאין לך שום פרי שנזכיר עליו שם האילן אלא על היין בלבד משום כבוד הנסוך, וג"כ משום הכי אומרין בורא פרי הגפן ולא בורא פרי הענבים משום טעמא דאמרן. השותה יין מגתו, כלומר שרצה לשתות יין מן הגת של ענבים מברך עליו בורא פרי הגפן, דגרסינן במסכת בבא בתרא בפרק המוכר פירות אמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום, דהיינו בורא פרי הגפן.
יין שחור ויין לבן, נראה לי דמברכין עליו בורא פרי הגפן דאפילו לקדוש היום הוא כשר דגרסינן בבבא בתרא בפרק המוכר פירות יין כושי פירוש שחור, ויין בוריק פירוש לבן מלשון ברק ברקאי, ויין הליסטון פירוש יין מתוק וחלוש הרבה, כולהו כשרין לנסוך וכל שכן לקדוש היום כנ"ל. וזה פשוט, ולקמן בענין קדוש אאריך יותר בס"ד.
יין של צמוקים כמו שנוהגים היום בארץ ישמעאלים ששורין צמוקים במים ואחר כך עוצרין את הצמוקים ומוציאין מהן יין, מברך עליו בורא פרי הגפן, דגרסינן בפרק המוכר פירות יין של מרתף ויין של צמוקים לא יביא ואם הביא כשר, וכיון שאם הביא כשר, (ו)ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן. פירוש יין של מרתף יין הנמכר במרתף ואין אדם יודע אם טוב ואם רע הוא, ואע"ג דכתב הרב אלפסי ז"ל התם בשם הגאונים ז"ל דדוקא שיהיו הצמוקים לחים כדי שיצא מהם קצת לחלוחית, היה נראה לי דדוקא לענין קדוש היום משום דבעינן יין גמור, אבל לגבי ברכה נראה לי דמברכין עליו בורא פרי הגפן דלא גרע משמרים דרמו עליהו מיא דאם הכניס שלשה והוציא ארבעה שמקדשין עליו קדוש היום כדמוכח בפרק המוכר פירות בבבא בתרא, ואיני סומך על סברתי שכבר הורה זקן וחכם, ואחר כך ראיתי לרבי' שרירא ורבינו האי גאונים ראשי ישיבות אל שכתבו בפירוש כדברי רבינו אלפסי ז"ל שצמוקים שיש בהן לחלוחית ששרן במים והיו בו טעם ומראה יין מברכין עליו בורא פרי הגפן ואם יבשים הן לגמרי ושרן במים אין מברכין עליו אלא שהכל.
